פסק-דין בתיק עש"א 10514-10-12

א.         מבוא

1.      לפני ערעור שהגיש המערער על החלטתו של כב' רשם ההוצאה לפועל, ג'ובראן שאדי, מיום 29.8.12, בתיק הוצל"פ 01-74825-11-9, לפיה נדחתה טענת "פרעתי" שהגיש המערער, הוא החייב בתיק ההוצל"פ נומרטור: 118179424ט, (להלן- " המערער" ו/או " החייב"), באשר לביצוע פסק דין מיום 14.1.10 שניתן ע"י בית המשפט השלום בתל אביב, מפי כב' השופטת עידית ברקוביץ (להלן- " פסק הדין").

ב.         הרקע

2.      ביום 17.1.90 נחתם חוזה שכירות מוגנת בין מי שהיה בזמנו הבעלים של הבניין המצוי ברח' הרצל 27 ת"א (להלן בהתאמה- " הבעלים הקודמים" ו- " הבניין"), לבין המערער, לפיו הושכרה למערער דירה בקומת גג הבניין (להלן- " הדירה"). בשנת 1992 סגר המערער מרפסת בצד צפון- מזרח לדירה ויצר חדר נוסף, שהוסב בהתאם לטענתו למטבח (להלן- " החדר הנוסף). ביום 20.8.92 נחתם בין המערער לבין הבעלים הקודמים "זיכרון דברים" (להלן- " זיכרון הדברים"), במסגרתו נקבע, כי השימוש של המערער בחדר הנוסף הוא כבר רשות, בתמורה לתשלום דמי רשות. כן נקבע במסגרת סע' 8 לזיכרון הדברים, כי ההרשאה כאמור ניתנת לביטול בהודעה מוקדמת של 30 ימים. לימים רכשה המשיבה (להלן- " המשיבה" ו/או " הזוכה") את הזכויות בבניין מהבעלים הקודמים, ובהסתמך על סע' 8 לזיכרון הדברים, שלחה למערער ביום 2.9.07 דרישה לפירוק החדר הנוסף ובהמשך הגישה נגד המערער תביעה לביטול הרשאה וסילוק יד. 

3.      ביום 14.1.2010 ניתן פסק הדין בתובענה שהגישה המשיבה, במסגרתו התקבלה התביעה. המערער הגיש ערעור על פסק הדין, וביום 7.12.10 הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה, בין היתר, " המערער ימשוך את הערעור ללא צו להוצאות" וכן, כי " המערער יפנה את המטבח בתוך 60 יום מהיום כמפורט בפסק דין קמא".

4.      המערער לשיטתו, מילא אחר הוראות פסק הדין במלואן. מנגד טענה המשיבה, כי המערער לא ביצע את פסק הדין במלואו, ולפיכך הגישה בקשה לאכוף את פסה"ד, וביום 19.6.11 נפתח תיק ההוצל"פ. ביום 21.7.11 הגיש המערער בקשה בטענת "פרעתי", במסגרתה טען, כי ביצע את פסק הדין.

5.      עובר להחלטת הרשם בבקשת ה"פרעתי" שהגיש המערער, הגישה המשיבה לבית המשפט שנתן את פסק הדין "בקשה למתן פסיקתא". בית המשפט דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 5.3.12.

6.      ביום 29.8.12 ניתנה החלטת הרשם בתיק נשוא הערעור, לפיה נדחתה בקשת המערער בטענת ה"פרעתי", ומכאן מוגש הערעור דנן.

ג.         החלטת הרשם נשוא הערעור

7.      הרשם סיכם החלטתו, כדלקמן:

             "...אני דוחה את בקשת החייב בטענת הפרעתי לאור האמור לעיל ואני קובע כי    החייב לא עמד בהוראות פסק הדין בדבר פינוי החדר הנוסף וביצוע הפעולות שעליו            לבצען להחזרת המצב לקדמותו...".    

8.      הרשם סיכם בהחלטתו את השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, כדלקמן:

             "1. ההגדרה של 'החדר הנוסף', האם הוא המטבח שלטענת החייב פורק על ידו או           שמא כל תוספת בנייה שלאחר שנת 1989 כטענת הזוכה.

             2. הצעדים והפעולות שנעשו על ידי החייב לביצוע פסק הדין, האם הדבר מהווה ביצוע מלא של פסק הדין, או שמא על החייב לנקוט בהליכים ומעשים אחרים על      מנת שהדבר ייחשב  כביצוע פסק הדין.

             3. שאלת החזקת השטח המפונה, האם הזוכה תהיה זכאית לקבל חזקה בשטח    המפונה (בכפוף להכרעה במהות והגדרת השטח המפונה, קרי החדר הנוסף)".

       בהמשך, קיים הרשם דיון מפורט בכל אחת מהשאלות שפורטו לעיל.

9.      החלטת הרשם, התבססה, בין היתר, על הקביעות הבאות:

א.          " הגדרת החדר הנוסף" (סע' 1 להחלטה).

             " לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לרבות חוות הדעת והצילומים שצורפו,             אני מקבל את עמדת הזוכה בעניין הגדרת 'החדר הנוסף' הכולל בחובו את         שטח המבואה והשטחים שסומנו על ידי המומחה שלמה בן יוסף        בתרשימים...".  הרשם תמך החלטתו זו במס' נימוקים, כפי שיפורט להלן: